משנה: מְעוּבֶּרֶת חֲבֵירוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵירוֹ לֹא שׁוֹתָה וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּה דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יָכוֹל הוּא לְהַפְרִישָׁהּ וּלְהַחֲזִירָהּ לֲאַחַר זְמָן. אַיילוֹנִית וּזְקֵינָה וּשְׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִוְלָד לֹא שׁוֹתָה וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּתָהּ. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר יָכוֹל הוּא לִישָּׂא לוֹ אִשָּׁה אֲחֶרֶת וְלִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת מִמֶּנָּהּ. וּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים אוֹ שׁוֹתוֹת אוֹ לֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
לא שותה. שהרי אינה ראויה לקיימה דס''ל לר''מ הנושא מעוברת חבירו כו' יוציא ולא יחזיר עולמית כדאמר בגמ' ואין הלכה כר''מ:
יכול הוא להפרישה. עד כ''ד חודש ולהחזירה הילכך ראוי' לאישות קרינא בה:
איילונית. דוכרניתא דלא ילדה וממעי אמה היא כך ואין לה סימני אשה לא דדים ולא שערות וקולה עבה:
ושאינה ראוי' לילד. ששתת כוס עיקרין ואסורות לקיימן למי שאין. לו בנים:
יכול הוא לישא לו אשה אחרת. ויהיה מותר לקיים את זאת הילכך ראוי' לאישות הוא ובגמ' מפרש פלוגתייהו:
מתני' מעוברת חבירו. שמת או שגירש' והניחה מעוברת או מניקה ואסרוה חכמים להנשא עד שיהא הולד בן שתי שנים והלך זה ונשאה קודם הזמן וקינא לה ונסתרה:
הלכה: אֵילּוּ לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה. הָאוֹמֶרֶת טְמֵיאָה אֲנִי לָךְ כול'. אָמַר רִבִּי יֹאשִׁיָּה. סָח לִי זְעִירָא מִשּׁוּם אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלֵם. שְׁלֹשָׁה הֵן שֶׁאִם בִּקְּשׁוּ לִמְחוֹל מוֹחֲלִין לָהֶן וְאֵילּוּ הֵן. סוֹטָה וּבֶן סוֹרֵר וּמוֹרֶה 19b וְזָקֵן מַמְרָא כול'.
Pnei Moshe (non traduit)
סתם. ולא בשמיה דר' יוחנן:
דר''מ היא. הא דקתני דוקא בדיעבד כשירה דס''ל אין חולצין כו' לכתחילה אבל לרבנן אפי' לכתחילה וה''נ גזירה דרבנן בעלמא היא כמפורש שם דהוקשה אשה לאיש אסמכתא בעלמא היא לר''מ וש''מ דלא קניס ר''מ בשארי דברים דאמרי בהו דלכתחילה לא:
ובכל הדברים ר''מ קונס. בעי' היא אם בכל מקום ששמענו לר''מ דא' בעלמא לכתחילה לא משום גזירת חכמים ואם עברה על גזירת חכמים אם קניס לה ר''מ נמי כדהכא:
נשמעינ'. לזה מן הדא דתנן פ' מצות חליצה בחליצת קטנה דכשירה לר''מ בדיעבד וכדפרישית שם לפי גירסא דהאי תלמודא:
גמ' סוטה. אם רצה הבעל למחול על קינויו מוחל:
ובן סורר ומורה. אם רצו אביו ואמו למחול לו מוחלין:
וזקן ממרא. שהמרה על פי ב''ד אם רצו למחול מוחלין. וסיים שם בסנהדרין וכשבאתי אצל ר' יהודה בן בתירא לנציבין על שנים הודה לי על א' לא הודה לי על זקן ממרא לא הודה לי כדי שלא ירבו המחלוקת בישראל. וכן הוא בבבלי פירקין:
גמ' אל תשג גבול עולם. למעוברת חבירו קדריש דגבול ראשונים הוא:
ובשדה יתומי' אל תבוא. למינקת חבירו דהטעם משום ולד הוא שמא יתעכר החלב כדאיתא בבבלי פ' החולץ דף מ''ב:
הלכה: מְעוּבֶּרֶת חֲבֵירוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵירוֹ כול'. לֹא יִשָּׂא אָדָם מְעוּבֶּרֶת חֲבֵירוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵירוֹ. וְאִם נָשָׂא עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר. אַל תַּשֵּׂג גְּבוּל עוֹלָם (אֲשֶׁר גָּֽבְלוּ רִאשׁוֹנִים) וּבִשְׂדֵי יְתוֹמִים אַל תָּבוֹא. הַנּוֹשֵׂא מְעוּבֶּרֶת חֲבֵירוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵירוֹ יוֹצִיא וְלֹא יַחֲזִיר עוֹלָמִית. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. יָכוֹל הוּא לְהַפְרִישָׁהּ וּלְהַחֲזִירָהּ לְאַחַר זְמָן. וּבְכָל הַדְּבָרִים רִבִּי מֵאִיר קוֹנֵס. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. קְטַנָּה שֶׁחָֽלְצָה תַּחֲלוֹץ מִשֶּׁתַּגְדִּיל. וְאִם לֹא חָֽלְצָה חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה. רִבִּי מָנָא אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה כְּתוֹבָה בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אֵין חוֹלְצִין וְאֵין מְייַבְּמִין אֶת הַקְּטַנָּה. שֶׁמָּא תִימָּצֵא אַיילוֹנִית.
Pnei Moshe (non traduit)
סתם. ולא בשמיה דר' יוחנן:
דר''מ היא. הא דקתני דוקא בדיעבד כשירה דס''ל אין חולצין כו' לכתחילה אבל לרבנן אפי' לכתחילה וה''נ גזירה דרבנן בעלמא היא כמפורש שם דהוקשה אשה לאיש אסמכתא בעלמא היא לר''מ וש''מ דלא קניס ר''מ בשארי דברים דאמרי בהו דלכתחילה לא:
ובכל הדברים ר''מ קונס. בעי' היא אם בכל מקום ששמענו לר''מ דא' בעלמא לכתחילה לא משום גזירת חכמים ואם עברה על גזירת חכמים אם קניס לה ר''מ נמי כדהכא:
נשמעינ'. לזה מן הדא דתנן פ' מצות חליצה בחליצת קטנה דכשירה לר''מ בדיעבד וכדפרישית שם לפי גירסא דהאי תלמודא:
גמ' סוטה. אם רצה הבעל למחול על קינויו מוחל:
ובן סורר ומורה. אם רצו אביו ואמו למחול לו מוחלין:
וזקן ממרא. שהמרה על פי ב''ד אם רצו למחול מוחלין. וסיים שם בסנהדרין וכשבאתי אצל ר' יהודה בן בתירא לנציבין על שנים הודה לי על א' לא הודה לי על זקן ממרא לא הודה לי כדי שלא ירבו המחלוקת בישראל. וכן הוא בבבלי פירקין:
גמ' אל תשג גבול עולם. למעוברת חבירו קדריש דגבול ראשונים הוא:
ובשדה יתומי' אל תבוא. למינקת חבירו דהטעם משום ולד הוא שמא יתעכר החלב כדאיתא בבבלי פ' החולץ דף מ''ב:
תַּנֵּי. מֵנִיקָה שֶׁמֵּת בַּעֲלָהּ לֹא תִנָּשֵׂא עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשִים. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. שְׁמוֹנָה עָשָׂר חוֹדֶשׁ. רִבִּי יוֹנָתָן בֶּן יוֹסֵי אוֹמֵר. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. שְׁמוֹנָה עָשָׂר חוֹדֶשׁ. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אִם כְדִבְרֵי הָאוֹמֵר. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוֹדֶשׁ. מוּתֶּרֶת לְהִינָּשֵׂא לְאַחַר עֶשְׂרִים וְאֶחָד חוֹדֶשׁ. וְאִם כְדִבְרֵי הָאוֹמֵר. שְׁמוֹנָה עָשָׂר חוֹדֶשׁ. מוּתֶּרֶת לְהִינָּשֵׂא לְאַחַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר חוֹדֶשׁ. לְפִי שֶׁאֵין הֶחָלָב נֶעֱכָר אֶלָּא לְאַחַר שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים.
Pnei Moshe (non traduit)
תני מניקה כו'. ברייתא הובאה בבבלי כתובות דף ס':
ר' יונתן בן יוסי אומר כו'. דהן הן מחלוקתן של ב''ש וב''ה:
אם כדברי האומר. הכרעת עצמו הוא דלדברי האומר כ''ד כו' כדמפרש טעמא לפי שאין החלב נעכר אלא לאחר ג' חדשים דאז הוכ' עוברה משום דעיקר חשש במינקת חבירו שמא תתעבר ותצטרך לגמול את בנה וזה אינו אביו שיקנה לו ביצים וחלב:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. עֲקַבְיָה שָׁאַל אֶת רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְהוֹרֵי לֵיהּ. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים. רִבִּי יִרְמְיָה. עֲקַבְיָה שָׁאַל אֶת רִבִּי חֲנִינָא וְהוֹרֵי לֵיהּ. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים. מָה. תְּרֵין עוֹבְדִין הֲווֹן. חַד בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָא וְחַד בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי מָנָא הוֹרֵי. שְׁמוֹנָה עָשָׂר חוֹדֶשׁ וְצָם כָּל הַהוּא יוֹמָא. רִבִּי מַר עוּקְבָּא הוֹרֵי בְּאַרְבֵּלִי. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוֹדֶשׁ. וַאֲפִילוּ מֵת הַתִינּוֹק.
Pnei Moshe (non traduit)
וצם כל ההוא יומא. על שהורה להתיר קודם כ''ד חדש:
מה. מה זה דחידש ר' ירמיה אם נימא דפליג על ר' יעקב דלאו ר''ל הורה ליה אלא רבי חנינא:
תרין עובדין הוון. לא פליג אלא שני המעשים והשאלות אמת הן:
חד כו'. וקמ''ל דר' חנינא נמי הורה הלכה למעשה הכי:
בארבלי. שם מקום:
ואפי' מת התינוק. דלא פלוג רבנן. אבל בבבלי שם מסיק והלכתא מת מותר גמלתו אסור:
מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי אֶלְעָזָר שֶׁאִם הָיוּ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים שֶׁהִיא שׁוֹתָה וְנוֹטֶלֶת כְּתוּבָּה. הָיָה לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים וּמֵתוּ בֵּין קִינּוּי לִסְתִּירָה כְּבָר נִרְאֵית לִשְׁתּוֹת. לא הָיָה לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים וּמֵתוּ בֵּין קִינּוּי לִסְתִּירָה כְּבָר נִרְאֵית שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
מודים חכמים לר''א במתני' באיילונית כו':
שאם היה לו אשה ובנים. או אשה או בנים בשעת קינוי דאז מותר לקיימן:
שהיא שותה. דלא פליגי אלא כשאין לו ולא ס''ל טעמא דר''א מפני שיכול לישא אשה אחרת:
כבר נראית לשתות. בשעת קינוי ושותת ואע''ג דאין לו עכשיו:
לא היה לו אשה ובנים ונולדו לו בין קינוי לסתירה גרסינן:
כבר נראית שלא לשתות. אע''פ דיש לו בשעת סתירה דהכל הולך אחר שעת הקינוי:
הלכה: אֵילּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן כול'. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
כששתת כו'. והא קמ''ל דלא תימא שזינתה באונס ולפיכך לא בדקוה המים:
מה אנוסה שבכהונה כו'. כלומר והרי אנוסה לכהן אסורה כמו ברצין לישראל לפום כן איצטריך לומר דמותרת לביתה אפי' הוא כהן דלא תלינן בהכי:
מה אם שרצים הקלים. דקילא טימאתייהו:
עשה כו'. דאין חילוק לענין טומאה בין אונס לרצון סוטה. אשת איש החמורה לכ''ש:
פרט לאונסין. דחין המים בודקין תוחה:
מה את ש''מ. היכי ילפת מהאי קרא:
ויש לך תפוסה בישראל. כלומר אפילו לישראל ושם תפוסה לה דסופ' באונס שחזרה בה ואע''פ כן אסורה שתחילת''ה ברצון היתה ומוהיא לא נתפשה דריש שלא נתפסה בתחילתה:
שאינה תפוסה בישראל. באשת ישראל דסופה לא נתפסה ואפ''ה מותרת דתחילתה באונס היתה ומרצון ילפינן לאונס דהכל תלוי בתחילתה. וכן אמרי' בבבלי כתובות דף נ''א דיצר אלבשה ואפי' סופה כאונס הויא:
שמא אינו רע לו. לעבור על האיסור ובסוף שמא אינו ערב לו הטעם:
וקיבלה. והתירה רבי יוחנן לבעלה. וכגוונא דהאי עובדא אמר בבבלי נידה דף מ''ה גבי פחותה מבת ג' כו':
גמ' בני ישראל וקינא. כתיב דבר אל בני ישראל וגו' וקינא ומכאן מרבינן דב''ד מקנין לה אם אין בעלה דהציווי הוא אל כל ישראל ובבבלי יליף לה מאיש איש:
כן אנן קיימין. להאי מ''ד:
אלא למ''ד דניכרת ומתנוונה. הא חזינן דלא מתנוונה:
ניחא כמ''ד כו'. פלוגתא דרבי ורבנן היא בפרקין דלעיל הלכה ה':
אני אומר הזכות תלה לה. ומהו דתימא דתלינן בזכות קמ''ל:
גמ' דלא כן מה אנן אמרין. אמותרת לבעלה דקתני במתניתן פריך מאי קמ''ל דהא חזינן דשתת ולא בדקו אותה המים ובוודאי טהורה היא ופשיטא דמותרת אפי' הוא כהן:
משנה: וְאֵילּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן מִי שֶׁנִּתְחָרַשׁ בַּעֲלָהּ אוֹ נִשְׁטָה אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין לֹא לְהַשְׁקוֹתָהּ אָֽמְרוּ אֶלָּא לְפָֽסְלָהּ מִכְּתָבָּתָהּ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף לְהַשְׁקוֹתָהּ שֶׁכְּשֶׁיֵּצֵא בַעֲלָהּ מִבֵּית הָאֲסוּרִין יַשְׁקֵינָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' לא להשקותה אמרו. דהא בעינן והביא האיש את אשתו ובעלה נמי לכשיבא אינו יכול להשקותה בקיניי זה דבעינן וקינא והביא:
אף להשקותה. דלא בעינן וקינא והביא ואין הל' כרבי יוסי:
ומי שאינו איש. למעוטי בהמה דאין זנות בבהמה:
חוץ מן הקטן. דאיש כתיב ויתן איש בך את שכבתו:
ע''י כל העריות כלן מקנין. אם קינא לה מאביה ומאחיה ומאחד מכל עריות שבתורה ונסתרה הוי קינוי ונאסרה עליו ושותה דלא תימא נטמאה נטמאה ב' פעמים אחד לבעל וא' לבועל היכא דמיתסרא עליה בהאי זנות. לאפוקי האי דאסירא עליה וקיימא קמ''ל:
אשת סריס שותה. וכגון שנסתרה לאחר שנשאה דקדמה שכיבת הבעל לבועל ובבבלי קאמר דמהו דתימא מבלעדי אישך אמר רחמנא והאי לאו בר הכי הוא קמ''ל:
מתני' אשת הכהן שותה ומותר' לבעלה. אם נמצאת נקיה ובגמ' פריך פשיטא:
וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת. פְּרָט לְאֵשֶׁת סָרִיס. וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ. לְרַבּוֹת אֶת הַסָּרִיס. חוּץ מִן הַקָּטָן וּמִמִּי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ. [כְּקוֹף].
Pnei Moshe (non traduit)
תחת אישך וגו' לרבות אשת הסריס גרסינן כדקאמר במתני'. וכן גריס בספרי אישך לרבות אשת הסריס ויתן בך את שכבתו לרבות הסריס. כלומר דמרבינן הסריס לקינוי שמקנא לה ממנו אע''ג דלאו בר הכי הוא ולאו בר זריעה הוא מ''מ בר שכיבה הוא:
חוץ מן הקטן כו'. כדפרישית במתני'. ואלו שב''ד מקנין להן. אם רואין אותן שמתנהגין בפריצות:
הלכה: אֵשֶׁת כֹּהֵן שׁוֹתָה כול'. דִּלֹּכֵן מָה אֲנָן אָֽמְרִין. שָׁתָת וְלֹא בָֽדְקוּ אוֹתָהּ הַמַּיִם טְהוֹרָה הִיא. אֲנִי אוֹמֵר. הַזְּכוּת תָּלָה לָהּ. נִיחָא כְּמָאן דְּאָמַר. הַזְּכוּת תּוֹלָה וְאֵינָהּ נִיכֶּרֶת. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר. הַזְּכוּת תּוֹלָה וְנִיכֶּרֶת. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. כֵּן אֲנָן קַייָמִין כְּשֶׁשָּׁתָת וְלֹא הָיוּ הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ. שֶׁלֹֹּא תֹאמַר. הוֹאִיל וְאֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין בָּאֲנוּסָה אֶלָּא בִּמְפוּתָּה. וְזוֹ אֲנוּסָה הִיא. מָה אֲנוּסָה שֶׁבִּכְהוּנָּה כְּרָצוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר. מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ. וּמְנַיִין שֶׁאוֹנְסִין פּוֹסְלִין בִּכְהוּנָּה בְּאֵשֶׁת אִישׁ. מָה אִם שְׁרָצִים הַקַּלִּים עָשָׂה בָהֶן אֶת הָאוֹנֶס כְּרָצוֹן. סוֹטָה חֲמוּרָה לֹא כָּל שֶׁכֵּן. תַּנֵּי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָתָן. וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת. פְּרָט לְאוֹנְסִין. מָה אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. אָמַר לֵיהּ. מַה תַּחַת אִישֵׁךְ לְרָצוֹן. אַף כָּאן לְרָצוֹן. וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה. [אֲסוּרָה]. הָא נִתְפָּשָׂה מוּתֶּרֶת. וְיֵשׁ לָךְ תְּפוּסָה בְיִשְׂרָאֵל וְהִיא אֲסוּרָה. וְאֵי זוֹ זוֹ. זוֹ שֶׁתְּחִילָּתָהּ בְּרָצוֹן וְסוֹפָהּ בְּאוֹנֶס. וְיֵשׁ לָךְ שֶׁאֵינָהּ תְּפוּסָה בְיִשְׂרָאֵל וְהִיא מוּתֶּרֶת. וְאֵי זוֹ זוֹ. זוֹ שֶׁתְּחִילָּתָהּ בְּאוֹנֶס וְסוֹפָהּ בְּרָצוֹן. כְּהָדָא אִיתְּתָא אֲתַת לְגַבֵּיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. אָֽמְרָה לֵיהּ. נֶאֱנַסְתִּי. אָמַר לָהּ. וְלֹא עָרֵב לָךְ בְּסוֹף. אָֽמְרָה לֵיהּ. וְאִם יִטְבּוֹל אָדָם אֶצְבָּעוֹ בִדְבַשׁ וְיִתְּנֶנָּהּ לְתוֹךְ פִּיו בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁמָּא אֵינוֹ רַע לוֹ וּבְסוֹף אֵינוֹ עָרֵב לוֹ. וְקִיבְּלָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
כששתת כו'. והא קמ''ל דלא תימא שזינתה באונס ולפיכך לא בדקוה המים:
מה אנוסה שבכהונה כו'. כלומר והרי אנוסה לכהן אסורה כמו ברצין לישראל לפום כן איצטריך לומר דמותרת לביתה אפי' הוא כהן דלא תלינן בהכי:
מה אם שרצים הקלים. דקילא טימאתייהו:
עשה כו'. דאין חילוק לענין טומאה בין אונס לרצון סוטה. אשת איש החמורה לכ''ש:
פרט לאונסין. דחין המים בודקין תוחה:
מה את ש''מ. היכי ילפת מהאי קרא:
ויש לך תפוסה בישראל. כלומר אפילו לישראל ושם תפוסה לה דסופ' באונס שחזרה בה ואע''פ כן אסורה שתחילת''ה ברצון היתה ומוהיא לא נתפשה דריש שלא נתפסה בתחילתה:
שאינה תפוסה בישראל. באשת ישראל דסופה לא נתפסה ואפ''ה מותרת דתחילתה באונס היתה ומרצון ילפינן לאונס דהכל תלוי בתחילתה. וכן אמרי' בבבלי כתובות דף נ''א דיצר אלבשה ואפי' סופה כאונס הויא:
שמא אינו רע לו. לעבור על האיסור ובסוף שמא אינו ערב לו הטעם:
וקיבלה. והתירה רבי יוחנן לבעלה. וכגוונא דהאי עובדא אמר בבבלי נידה דף מ''ה גבי פחותה מבת ג' כו':
גמ' בני ישראל וקינא. כתיב דבר אל בני ישראל וגו' וקינא ומכאן מרבינן דב''ד מקנין לה אם אין בעלה דהציווי הוא אל כל ישראל ובבבלי יליף לה מאיש איש:
כן אנן קיימין. להאי מ''ד:
אלא למ''ד דניכרת ומתנוונה. הא חזינן דלא מתנוונה:
ניחא כמ''ד כו'. פלוגתא דרבי ורבנן היא בפרקין דלעיל הלכה ה':
אני אומר הזכות תלה לה. ומהו דתימא דתלינן בזכות קמ''ל:
גמ' דלא כן מה אנן אמרין. אמותרת לבעלה דקתני במתניתן פריך מאי קמ''ל דהא חזינן דשתת ולא בדקו אותה המים ובוודאי טהורה היא ופשיטא דמותרת אפי' הוא כהן:
משנה: 20a אֵשֶׁת כֹּהֵן שׁוֹתָה וּמוּתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ אֵשֶׁת סָרִיס שׁוֹתָה. עַל יְדֵי כָל הָעֲרָיוֹת מְקַנִּין חוּץ מִן הַקָּטָן וּמִמִּי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' לא להשקותה אמרו. דהא בעינן והביא האיש את אשתו ובעלה נמי לכשיבא אינו יכול להשקותה בקיניי זה דבעינן וקינא והביא:
אף להשקותה. דלא בעינן וקינא והביא ואין הל' כרבי יוסי:
ומי שאינו איש. למעוטי בהמה דאין זנות בבהמה:
חוץ מן הקטן. דאיש כתיב ויתן איש בך את שכבתו:
ע''י כל העריות כלן מקנין. אם קינא לה מאביה ומאחיה ומאחד מכל עריות שבתורה ונסתרה הוי קינוי ונאסרה עליו ושותה דלא תימא נטמאה נטמאה ב' פעמים אחד לבעל וא' לבועל היכא דמיתסרא עליה בהאי זנות. לאפוקי האי דאסירא עליה וקיימא קמ''ל:
אשת סריס שותה. וכגון שנסתרה לאחר שנשאה דקדמה שכיבת הבעל לבועל ובבבלי קאמר דמהו דתימא מבלעדי אישך אמר רחמנא והאי לאו בר הכי הוא קמ''ל:
מתני' אשת הכהן שותה ומותר' לבעלה. אם נמצאת נקיה ובגמ' פריך פשיטא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source